לגעת בתודעה האנושית (או: הגות על דימוי דיגיטלי).

Touching the human mind  (or: contemplating a digital image.)

הקדמה

האם יצירה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית יכולה להיות אמנות? שאלה זו עומדת בלב המחקר שלי, שבו אני מבקש לבחון את הלגיטימיות של יצירות כאלה כחלק בלתי נפרד מהאמנות הפלסטית. איני רואה ביצירת דימויים דיגיטליים באמצעות בינה מלאכותית המשך ישיר למסורת הציור, אלא מהלך חדש בעל היגיון פנימי משלו, שבו ישות חסרת תודעה, המונעת דרך תיאורי מחשבה של בינה אנושית המפעילה אותה, הופכת לכלי לחשיפת אפשרויות חדשות בתהליך היצירה . ככל שהבינה האנושית תכלול מידע וניסיון מול המכונה – כך יתחזקו תוצריה. 

בין מחשבה, דימוי ומציאות

לדעתי, קבלתה של אמנות בינה מלאכותית אינה יכולה להישען רק על תוצאה חזותית, אלא על תהליך מודע של יצירה, המשלב עקרונות פילוסופיים של מחשבה, תודעה והיעשות. כאן נכנסת לתמונה ההגות של דלז וגואטרי, הרואים ביצירה תהליך מתמשך של היעשות—תנועה מתמדת של שינוי ולא ייצוג סטטי. לפי תפיסתם, האמנות היא מרחב של מינוריות, שבו נוצרת משמעות חדשה מתוך שבירה של היררכיות קיימות. אהד זאבי, במאמרו על דלז וגואטרי, מדגיש את הקשר בין מישור האימננטיות לבין תהליכי היעשות באמנות, שבהם לא ניתן להפריד בין היוצר, הכלי והיצירה עצמה. במובן זה, הבינה המלאכותית היא חלק מתהליך ההיעשות שלי כאמן, והדימוי שהיא יוצרת אינו חיקוי של מציאות אלא התהוות של ממשות חדשה.

השלכות תרבותיות ונורמטיביות

נרמול תהליכי יצירה באמצעות בינה מלאכותית משקף את הפתגם "מחשבה יוצרת מציאות"—אך לא כמטאפורה בלבד, אלא כפרקטיקה קונקרטית. אם נבחן את הגותו של מרטין היידגר, נמצא כי בתיאורו את "היות וזמן", הישות החושבת היא חלק מה'יש', והעיקרון של שליחותה ההיסטורית של הישות מתבטא בדאגה ובהבנת מושא ב'היות שם'. התבוננות זו יכולה להוות בסיס נוסף להבנת תפקידה של הבינה המלאכותית ביצירה: היא אינה מחליפה את האמן אלא משמשת כלי לחשיפת אופקים חדשים של חשיבה ויצירה, שבהם מחשבה, דימוי ומציאות נשזרים יחד לכדי מהלך אמנותי ופילוסופי כאחד.