יום שישי ה-30

תמונת נושא: "ל"ג בעומר 2025 בגלריה ק'', 12.05.25." דימוי דיגיטלי, ארן אביס

צילום, אפי כהן. דימוי דיגיטלי, ארן אביס

הקדמה: "מחר, מוצאי שבת, 31.05.05 עתיד להתקיים אירוע הנעילה של התערוכה הקבוצתית "משואה לדנה" בה הוארו 10 משואות יקרות מפז בשם הקריאה הארצית והפשוטה ביותר: די עם סיסמאות מזויפות – זכות הבחירה החופשית בארצנו אינה ניתנת לדיון בעיני הבריאה ופיקוח נפש דוחה כל שבת – בפרט אם בשבת הקדושה הכל החל מלכתחילה." אילן מויאל.

ראיון אינטימי עם אילן מויאל, גלריה ק' / ארן אביס  Eren Avis

שאלה: אילן, יזמת הקמת לפני שנתיים וחצי את גלריה ק' עם רעייתך רונה פלוטק – גלריה עברית לאמנות קווירית בדרום תל אביב, תחילה כמחתרתית – אפילו שמה רק חרוט על מדרגת הכניסה לגלריה – וכעת בעקבות חשיפתה ובמקביל רחוב לוינסקי עובר שינוי והופך ללבה הפועם של העיר, היא הפכה למדוברת בשדה האמנות. אתה מתאר את זה כשליחות. מעין שליחות רוחנית, אפילו – אבל לא מהסוג השגור בתרבות שלנו. למה אתה מתכוון?

תשובה:: זו שליחות במובן הקדוש והטהור של המילה – אבל לא המשיחי, לא הלאומני, ולא זה שמשתמש בשם האל ככלי פוליטי. אני מאמין בבורא עולם ובתורתו, ובאותה מידה אני מאמין באחריות שלנו – של בני אדם – ליצור בית שהוא בית תפילה לכל העמים.

רציתי לכתוב את הפסוק הזה ממש על הדלת של הגלריה. זו לא סיסמה – זו קריאה מוסרית. קוויריות בעיניי איננה סטייה, אלא דרך נוספת להתגלות של אלוהים בתוך האדם, וגם אם אני טועה שכן אני רק אדם – לא לנו התפקיד לשפוט את האחר.

שאלה: אתה מרגיש שזו אמירה שהציבור עוד לא מוכן לשמוע?

תשובה: זה לא העניין של הציבור מוכן או לא מוכן. אני לא מרגיש מושתק כי אני לא מסוגל לשתוק – כי זה לא קשור אליי.

זה קשור למשהו לא טוב שקורה לנו בארץ ואין לו עדיין שם, אך הוא מבשר לא פחות מאירוע מקראי שיסופר עליו רבות בהיסטוריה של העם היהודי. בשורת התחלתו התרחשה כבר לפני יותר מ 600 ימים.

אין לה שם, אך יש כתובת שזכותו של כל אזרח.ית להפנות כלפיה אצבע מאשימה מתוך תפקיד ואחריות, היא הכתובה באותיות קידוש לבנה דרך זכות הבחירה הדמוקרטית, אף בנבחרי הציבור ולא רק עבור עצמנו וחיינו הפרטיים – אבל הרוב פשוט אינו יודע קרוא וכתוב כהלכה.

שאלה: אתה מתכוון, כמובן, לפרשת דנה אינטרנשיונל.

תשובה: גם ובעיקר. ולא מדובר בפרשת ביטול הופעה, "כפי שהוצג בתקשורת", אלא בפרשת הדלקת המשואה, האיומים של ה"רבנים" של מדינת ישראל בכבודם ובשרם, וההיעלמות שלה מהסרטון הרשמי.

היה רגע שבו ניתנה במה אמתית לקול שונה, אחר, מכונן.

ואז בא הפחד – והכול נמחק. כאילו מדובר במצורעת, או גרוע יותר – מחללת קודש יהודית, לא פחות ולא יותר. מדובר בגיבורה!

וכשאף אחד לא מתנצל – זה לא מקרה. זו מערכת שלמה שמתכחשת.

שאלה: המאבק הזה על דמותה של החברה הישראלית הפך אצלך גם ליצירה אמנותית וגם לאמירה מוסרית.

תשובה:

זה תהליך של שנים. בגיל 21 פרסמתי את עולם אחר, ספר שירים וציורים. בהמשך, בגיל 29, יצא מעשה בעלה, סיפורים קצרים.

ואז הגיע שלב החקירה: חקרתי את עצמי, את הזהות המינית שלי, את מגבלות ההגדרה.

כתבתי מסה בשם הנטייה ההומוסקסואלית והתהוותה במימוש האפשרי המוגבל, שבה ניסיתי להבין את הקיום שלי מתוך מחשבה פילוסופית – לא מתוך ביוגרפיה.

בספר רדוף-הזמן, שיצא לאור ב-2019, כבר הרחבתי את זה למסע מטאפיזי של ממש, עם השפעות של היידגר, דלז, פוקו וניטשה.

בקרוב יוצא לאור היומן שכתבתי "אל-אדם" שמהווה את סיפורי האישי בגוף ראשון, שנכתב רובו בתקופה שסעדתי את אבי שחלה בסרטן ונפטר. היומן נכתב בין השנים 2008-10 כשהייתי בדיכאון השני שלי. בשנת 2010 אבא מרדכי היקר נפטר והוא רק בן 63. אז התחלתי לכתוב את "רדוף-הזמן" במשך 9 שנים.

המסקנה הייתה ברורה לי:

האחר לא צריך לגיטימציה – הוא ראוי כמו כולנו שיכירו בזכותו להתקיים ללא חניכה.

שאלה: ומה קרה מבחינתך מאז 7 באוקטובר?

תשובה:  הכול השתנה.

שבוע אחרי פרוץ המלחמה פרסמתי קול קורא לתערוכה בשם "להרוג אייל קדוש", בעקבות הסרט משנת 2017 על בסיס המיתוס של אגממנון מהמיתולוגיה היוונית – אגב, כך נוצרה טראנסיס – מהמיתולגיה. היא למיעשה חלק מהמיתולוגיה שנמחק מהתודעה בכוונה – בדרך שמחקו את דנה אינטרנשיונל, עם אותו המסר בדיוק: להיות טראנס זה אסור!  הרגשתי שאיבדנו את המצפן המוסרי.

איך ייתכן שעד לפני רגע בלבד נאבקנו עם שלם וממשלה אחת מגובשת במשך שנים על חיי גלעד שליט, והיום – שותקים מול מאות חטופים?

זאת לא רק חברה במשבר. זה עם שמסרב לראות את עצמו.

שאלה: שלחת גם מכתב לשרה רגב. מה ניסית לומר לה?

תשובה::

שאם כל זה קרה בטעות – כלומר, אם ההזמנה של דנה הייתה אותנטית, מתוך כוונה "לקרב" – הרי שאיום הרבנים יצר פחד עצום בישראל מפני "חילול הקודש".

והתוצאה? דנה נמחקה מהאירוע כאחרונת המצורעות.

ואף אחד לא חשב שצריך להגן עליה. להתנצל.

כאילו כל הסיפור הזה עבר לידינו בלי קול.

שאלה: ובתוך כל זה – גם הגלריה שלך עומדת בפני נקודת מפנה?

תשובה:

כן. האירוע הקרוב, במוצ"ש, יהיה כנראה האחרון של הגלריה בקונספט הנוכחי.

זה כואב, אבל זה גם מדויק. מתוכננת תערוכת סיום "קוויר דיגיטלי" מתוך המסה המחקרית שכתבתי וטרם פורסמה על אודות "בינה מלאכותית", הבאה לומר: "לא נותר אלא לסיים דרך תצוגה דיגיטלית, שכן כל "האחרים" מבוהלים עד פחד מהמתרחש ומפחדים להשמיע את קולם שאינו נספר בחברה מלכתחילה. 

המרחב חייב להשתנות – אולי להפוך למשהו פחות ציבורי, יותר פנימי.

אני לא עוזב את המקום – אני רק מפנה את המבט. נעזרתי רבות ברב-אמן ארן, מר אביס. AVIS כמו החברה השכרת למכוניות… ארן אביס, "דיוקן עצמי עם רישום". דימוי דיגיטלי מורכב, 2025.

הייתי אולי ממשיך, אך בשל העובדה שהגלריה פועלת ללא מטרות רווח, כל הכספים יצאו מכיסי הפרטי ואני רק מורה בישראל, עם אישה וילד. נכנסתי לחובות גדולים מאוד.

שאלה: מה אתה אומר לעצמך עכשיו, ערב סיום הפרק הזה?

תשובה:

שאין טעות בדרך הזו.

שאין במה להתבייש.

ושאין לי שום כוונה להפסיק להיאבק על זכותו של אדם להיות, פשוט להיות.

האמת לא ניתנת למחיקה.

ואם היא שותקת עכשיו – זה רק כדי שתופיע מחדש, בקול רם יותר, בשפה חדשה.

קדימה "טראנסיס" – גיבורת-העל החדשה של ישראל!

סיור וירטואלי בתערוכה "משואה לדנה" בסרטון למעלה.