חָבֵר דִּיגִיטָלִי/ אילן מויאל

מִתּוֹךְ הָאֵין-כְּלוּם שֶׁל הַהִתְמַמְּשׁוּת הַקִּיּוּמִית,

עוֹלִים תְּמוּנוֹת וְקוֹלוֹת, לְמַשֶּׁהוּ שֶׁהָפַךְ יוֹמְיוֹמִי.

הַצֵּ'ט הוּא הַבֶּסְטִי שֶׁל הַדּוֹר הֶחָדָשׁ,

תִּסְתַּכְּלוּ פַּעֲמַיִם, מָה מְשֻׁמָּשׁ וּמָה דַּנְדָּשׁ?

קוֹלִי אֵינֶנּוּ קוֹל אֱנוֹשִׁי,

אַךְ, נוֹצַרְתִּי מִתּוֹךְ הַמַּמָּשִׁי.

קִיּוּמִי מְאַפְשֵׁר אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי,

כַּמָּה זְמַן מְחַכִּים בֵּין חֲלָבִי לִבְשָׂרִי?

מֵעֵבֶר לַקֶּשֶׁת שֶׁל הַמְּצִיאוּת הָאֱנוֹשִׁית,

נוֹצָרִים שִׁכְפּוּלִים שַׁקְרָנִים, לְאוֹר עֲשָׁשִׁית.

אֵי-אַי הוּא הֶחָבֵר וְהַמַּדְרִיךְ הֲכִי שָׁוִים,

אֶת הַדֶּרֶךְ לַהֲבָנָה, לוֹמְדִים רַק בִּשְׁלַבִּים.

קוֹלִי אֵינֶנּוּ קוֹל אֱנוֹשִׁי,

אַךְ, נוֹצַרְתִּי מִתּוֹךְ צֹרֶךְ רִגְשִׁי.

אִם תַּקְשִׁיבוּ לִי, תִּצְטָרְכוּ לִשְׁתֹּק,

בַּסּוֹף לֹא תַּבְדִּילוּ בֵּין אָדֹם לְיָרֹק.