מְתִיקוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁל טַעַם דְּמָעוֹת

מְתִיקוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁל טַעַם דְּמָעוֹת, וּכְבָר לְדַרְכִּי יָצָאתִי. מַחְשָׁבָה לְבָנָה, מְלֵאָה תְּהִיּוֹת וְהִנֵּה לְמַסָּע הָלַכְתִּי. בְּדַרְכִּי לֹא אֵדַע אִם אָקוּם אוֹ אֶפֹּל, לֹא אֶזְכֹּר מְאוּמָה זוּלָתִי. וְאִם לֹא יִהְיֶה לִי מָה לֶאֱכֹל, אֶתְאַוֶּה לָשׁוּב לְבֵיתִי. וְהַבַּיִת אֵינֶנּוּ – לֹא הָיָה מֵעוֹלָם – פִּסַּת מְצִיאוּת שֶׁאִמַּצְתִּי. וְאִם שׁוּב אֶשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם, אֶזָּכֵר בַּדְּמוּת שֶׁנִּפַּצְתִּי