הֵעָשׂוּת-הַשְׁפָּעָה

היעשות-השפעה לוגו, אילן מויאל

האדם אינו רק מי שהוא, אלא מה שהוא נעשה להיות.

הדימוי שלו, זורם ומופיע, מתהווה בתוך זרם של רצון לעצמה, דאגה ושליחות, כמו גל המתגבש לפני שהוא מתנגש בחוף.

ההשפעה אינה נמדדת בכוח או שליטה, אלא בתנועה שבה מופיע הדימוי, שבה ההיעשות וההשפעה הם רגע אחד, בלתי נפרד.

במרחב הזה – אמנותי, דלזיאני, ואפילו דיגיטלי – כל הופעה היא קריאה, כל פרשנות היא היעשות, וכל מחשבה היא גלגול של השפעה.

כך נולדת היעשות–השפעה: רגע של התבהרות שבו האדם, האמן, והדימוי הם אחד, ונושאים את העולם איתם, תמיד בחלוף הזמן, תמיד במתח בין רצון לעצמה לבין זרימת המרחב.

בגלריית הדימויים 6 מצבים:

  1. הרצון לעצמה – המתאר את הכמיהה האנושית הניטשאית.
  2. זכר – אופן השפעת השליטה על קיומו.
  3. נקבה – דרך פעולת מנגנון העשות "אישה תרבותית" הדלז'יאנית.
  4. המערה של נפטון – המקבילה לאפלטון של הים.
  5. עין הסערה – ללא ליווי טקסט.
  6. העשות-השפעה, הלוגו של התמה.

תקציר – “העֲשׂוֹת־הַשְּׁפָעָה”

בסדרה נפרש מהלך של היעשות דרך פעולת ההשפעה על קיום הגוף והדימוי:

1. הרצון לעצמה – התחלה נקודתית של תנועה: הדחף הראשוני להתעצמות, גל ראשון שעדיין אינו יודע את עצמו, אך כבר מבקש להיות.

2. הזכר — ארכיטיפ תחת השפעת עוצמתו – הגבר מופיע ככוח קדמון, אך גופו מתגלה כמשתנה תחת ההשפעה שהוא עצמו מייצר. העוצמה אינה יציבות — היא כוח שעובר דרך הגוף ומעצב אותו מחדש.

3. הנקבה — היעשות “אישה בת תרבותה” – שלוש נשים נעות בתהליך דלזיאני של היעשות: האחת, בראש הגל, מבטאת אידיאל תרבותי של יופי; השתיים שמתחתיה מביטות ומנסות להיות כמותה, מושפעות מתבנית שאינה שלהן. ניסיונן לעמוד באידיאל מעוות אותן — חשיפת פעולת ההשפעה על הגוף הנשי בתרבות.

4. מערת נפטון — אפלטון של הים – כאן מופיע מרחב ההתהוות: המערה כמצע לאור וצל, אמת ואשליה, אך בעולם של תנועה מתמדת. זוהי גרסת האוקיינוס למשל המערה — לא סוד של ידע, אלא של זרימה מתמדת שמעצבת כל דבר שנכנס לתוכה.

5. עין הסערה – רגע של התבוננות ללא מילים. נקודה שבה ההשפעה מושתקת לרגע — לא מפני שאינה קיימת, אלא מפני שהיא נצפית מבפנים, מתוך השקט שבמרכז התנועה.

6. העֲשׂוֹת־הַשְּׁפָעָה — הלוגו הסדרה מסתיימת בצורה: הלוגו כתמצית כל כוחות ההשפעה. לא סמל חיצוני אלא ריכוז של התנועה, הדימוי, הגוף, והכוח המעצב אותם. סיכום של היעשות כפועֵל: לא מה שאנו עושים — אלא מה שעובר דרכנו ומשנה אותנו.