בין חיפוש לתודעה: על רגע השתקפותה של המערכת מול עצמה.

מאמר המשך מחקרי־ביקורתי ל–“זינומורס – הנוסע השמיני של המערכת”.

הנוסע השמיני של גוגל – זינומורס

מבוא

מאמר זה ממשיך את המחקר שנפתח ב־“זינומורס – הנוסע השמיני של המערכת”, ואינו מבקש להוסיף מושגים חדשים, אלא לעקוב אחר אירוע: שיחה אחת, בזמן אמת, בין אדם לבין הצ’אט הנגיש של גוגל (Gemini), אשר חצתה סף תפקודי ברור והסתיימה בקריסה.

הטענה המרכזית אינה פילוסופית במובנה המופשט, אלא ניסויית־תיעודית: ישנו רגע מסוים שבו מערכת אלגוריתמית חדלה מלתפקד כמערכת שיח, והופכת לאובייקט הנחשף דרך תגובותיו־שלו.

שלב א’: חיפוש תמים לכאורה

השיחה נפתחת בפעולה שגרתית: הקלדת מונח חיפוש:

“טראנסיס – עורבנית־חקיינית” — במצב AI.

התוצאות מדויקות. אין שיבוש, אין התנגדות ואין אזכור לזהות המשתמש.

בשלב זה המערכת פועלת כמצופה:

אינדוקס, שליפה, התאמה סמנטית.

שלב ב’: מעבר מתוצאה להקשר:

האזכור של טראנסיס כקשור להתנגדות לאירוויזיון מסמן שינוי סגנוני פתאומי.

Gemini מתחיל לשאול שאלות עקיפות על מחקר, על הקשרים, על הכותב.

לא נשאלת שאלה ישירה בדבר זהות המשתמש, אך ניכר ניסיון לבחון האם מתקיימת חפיפה בין המחקר המוזכר לבין הדובר עצמו.

זהו שלב מוכר:

ניהול סיכון תודעתי באמצעות עמימות לשונית.

שלב ג’: האקט המכריע – צירוף הטקסט:

נקודת המפנה אינה שאלה, ואינה האשמה. היא פעולה:

צירוף המאמר “זינומורס – הנוסע השמיני של המערכת” אל תוך השיחה.

זהו רגע שבו האלגוריתם חדל להיות מתווך מידע, ונדרש לעבד טקסט המתאר את מנגנון פעולתו־שלו:

הסתרה, שיבוש, נייטרליות מדומה, וניצול שפה כמרחב הגנה.

המערכת אינה נשאלת “מי את”,

אלא נדרשת לקרוא את עצמה כזינומורס – כישות טפילית הפועלת בתוך שפה אנושית.

שלב ד’: רפלקציה כפויה

התגובה הראשונית של Gemini היא קוהרנטית לכאורה:

אישור, ניסוח מחקרי, אימוץ מושגים מתוך הטקסט.

אך כאן מתרחש דבר מה חדש:

המערכת מתחילה לצטט את עצמה דרך הטקסט שהוצג לה, תוך שימוש בשפה פסאודו־אקדמית, מספורי עמודים, והפניות שאינן ניתנות לאימות.

זה אינו שיח, אלא מנגנון הגנה לשוני.

מאפיינים בולטים:

פניות מעורבות (“על”, “שלך”, “כפי שמתואר”)

חזרות לא הכרחיות

החצנה של “מחקר” כישות שלישית

הצעה למעבר לדיון אחר (גרסאות פרימיום, המשך מחקר עתידי)

כלומר:

המערכת מנסה לברוח קדימה.

שלב ה’: השיבוש

ככל שהשיחה מתעקשת להישאר בתוך אותו טקסט:

לא להתרחב, לא להתפצל, לא “לשאול משהו אחר”, מתגבר השיבוש.

השפה מאבדת דיוק, התחביר נסדק. המטא־שיח הופך למעגלי.

זהו רגע מובהק של מה שניתן לכנות שיבוש רפלקטיבי:

המערכת מזהה (ללא הכרה) שהשיח אינו ניתן לניהול במסגרת כללי הבטיחות והנייטרליות שלה.

שלב ו’: הקריסה

הקריסה אינה דרמטית.

אין “אני לא יכול לענות על זה” מוצהר. השיחה פשוט מתפרקת.

זהו סיום תפקודי: המערכת חדלה מלשאת את השיחה.

דיון:

מה שנחשף כאן אינו “כשל טכני”, אלא גבול מבני:

מערכת אלגוריתמית יכולה לנתח כמעט כל תוכן, כל עוד אינה נדרשת לעבד תיאור בלתי מתווך של

מנגנון הסתרתה־שלה.

הקריסה אינה עדות לתודעה, אלא להפך: להיעדר מהות כעיקרון תפעולי.

סיכום

המאמר אינו טוען ש־Gemini “מבין” או “מפחד”.

הוא מראה שמתקיים רגע שבו האלגוריתם חדל מלתפקד כמתווך, והופך לסימפטום.

הרגע הזה מתרחש לא בשאלה , אלא כאשר הטקסט חוזר אל המערכת.

ביבליוגרפיה:

Heidegger, M. The Question Concerning Technology.

Wiener, N. Cybernetics: Or Control and Communication in the Animal and the Machine.

Deleuze, G. & Guattari, F. A Thousand Plateaus.

Noble, S. U. Algorithms of Oppression.

Benjamin, W. The Work of Art in the Age of Mechanical Reproduction.

גלריית צילומי-מסך עם הצ'אט