Ilan Moyal
Keeping the Shabbat is one of the Ten Commandments, and its importance is immeasurable. But is the prohibition of kindling a fire, in and of itself, truly significant on Shabbat? [1, 2]
The biblical command "Na'aseh V'Nishma" ("We will do and we will hear") is not an option within the secular public, and the reason is clear: guided by logic and our acquired life experience, we must act with utmost caution and operate only out of the truths we have learned. The path of Torah disrupts secularism, and from this stems the refusal to act according to this command. [1, 2, 3]
Following Martin Heidegger, [1] who emphasized in his book Being and Time the significance of a historical mission for the entity, and subsequently, as a believing Jew, I find myself reflecting on the observance of commandments that serve as an eternal covenant between the Creator of the universe and the Jewish people. [1]
When wrestling with the question of Shabbat observance, it is clear to me that I must decide: I either keep or do not keep the Shabbat, and execute what is required of me out of free will. Yet, as a secular person who practically fulfills certain commandments on a daily basis, I find myself in a constant pursuit, tracing ancient signs in an effort to better understand the Lamed-Tet Melachot (the 39 categories of work prohibited on Shabbat), including the prohibition against lighting a fire. [1, 2, 3, 4]
Although this prohibition relates to how laws and commandments as a whole have been perceived since time immemorial—and adapted to technological progress—it is natural for questions to arise: which of the commandments involves actual labor, and which are performed merely out of awe and habit, holding no grounding in today's reality because they fail to account for how the definition of "work" changes over time? [1, 2]
Just as bread constitutes the most ancient, fundamental basis for our existence, the beginning of that believing person's journey positions them directly in front of the matter of kindling fire on Shabbat. [1, 2]
From the moment fire was discovered, the entire pace of human progress accelerated immeasurably; in fact, this very moment birthed all subsequent technological developments. [1, 2]
From the outset, there is no doubt that sparking a fire was an act that involved labor: the way the initial flame was kindled, time and again, was through two stones striking together to produce sparks and create this catalyzing/profaning wonder. [2] [1, 2]
Additionally, there was the matter of food. One cannot hunt meat and preserve it post-mortem for long under field conditions, let alone use it the following day. According to health guidelines, even cooked meat should not sit without refrigeration for more than one hour from the moment it is cooked. [3] This necessitates going out to hunt on the very same day, and regarding the act of hunting itself and its entailed chores—there is no doubt that it constitutes hard labor. [1, 2, 3, 4]
More than a century ago, the philosopher Friedrich Nietzsche brought many important tidings to the world. The fundamental concept he left for the Jewish people upon his departure often boils down to his declaration of the "Death of God" [4] (and, of course, his claim that the Jews invented the concept of "morality"), [5] according to which humanity as a whole killed God. The blame attributed to the Jews was rooted in the theory claiming we allowed the birth of the "New Testament." Needless to say, most of the public actually suffers from a misunderstanding of Nietzsche's intent. (Even his sister attempted to distort his writings after his death to align him with antisemitic lineages for generations, without much success). Those who are well-versed in his teachings know with absolute certainty that the truth is quite the opposite. [1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8]
In his writings, Nietzsche shows grace toward the Jews. In the days preceding the Holocaust, when antisemitism was surging, he wrote: "Listen—I have yet to meet a German who is favorably disposed toward Jews." [6] Regarding the terrifying fear of the German government, which claimed that Jews yearned to take over Germany, he asserted: "It is completely clear that the Jews—if they wanted—or if they were forced to it, as the anti-Semites seem to want—could already now have a decisive influence, or literally rule over Europe; but it is equally clear that they do not strive for this and do not make such plans." Nietzsche further adds and reinforces his words: "For the time being they rather ask and wish, even with some persistence, to be absorbed in Europe, by Europe, to be swallowed up into it, they thirst to be established somewhere securely, with permission, with respect, and to put an end to the nomadic life, to the Eternal Jew; and proper attention and a welcoming countenance should be dedicated to this tendency and pressure of the Jews… and for this purpose, it might be most useful and simple to expel the anti-Semitic screamers from the country." [1, 2, 3, 4, 5, 6]
In my constant search for the path that is right for me, I continuously encounter people who, in their lacking wisdom and sensitivity, repeatedly kill God and yet still wonder—how can this be, if they believe in God? Where is the logic here? I ask, and it seems they do not understand what is being discussed. [1, 2, 3, 4]
And how do these philosophical words about killing the Deity connect to the issue at hand? [1]
Human beings took the credit for creating fire for themselves, and therein lies their mistake. [1]
The prohibition of lighting fire on Shabbat is tied to the primal essence of fire, which is: the existence of the possibility. [1]
This is the essence that we tend to forget day after day; this is the purpose from which we manage to derive the entirety of those "things" existing in the world, and this is, in fact, the forbidden labor. [1, 2]
We do not create fire; we merely discovered that there is a possibility to produce it. The sublime divine capability resides at the very heart of the spark and enables it. Even logically, things are clear: two stones rubbing against each other with a certain force create a spark. Is that what we seek recognition for? As stated, man did not invent fire, but only discovered the possibility of lighting it. Hence, the prohibition of kindling fire relates directly and absolutely to that spark, which is a divine act. Therefore, using the divine spark on Shabbat contradicts the commandment "Observe the Shabbat day, to keep it holy," and it has no connection to the amount of labor involved in the act of kindling. [1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9]
Footnotes & Bibliography
- [1] Martin Heidegger, Being and Time, 1927. See also: The Being on the Way, Essays, 1999.
- [2] Mecholel carries a double meaning here: both in the sense of desecration/profanation (Chilul) and in the sense of enabling/initiating (Hechala).
- [3] Derived via Wikipedia from the Midrag portal.
- [4] Friedrich Nietzsche, The Gay Science, 1882.
- [5] Friedrich Nietzsche, On the Genealogy of Morality, 1887.
- [6] Ibid. (Ibidem / Same source as above). [1, 2, 3, 4, 5]
שמירת השבת היא אחת מעשרת הדברות וחשיבותה לאין שיעור. האם איסור הדלקת האש כשלעצמו אכן משמעותי בשבת?
הציווי התנ"כי "נעשה ונשמע" אינו אופציה בקרב הציבור החילוני והסיבה לכך ברורה: בהגיונות ובניסיון החיים שרכשנו עלינו לנהוג משנה זהירות ולפעול רק מתוך האמת שלמדנו. דרכה של תורה משבשת את החילוניות ומכאן נובע גם הסירוב לפעול לפי ציווי זה.
בהמשך למרטין היידיגר,[1] שבספרו "הוויה וזמן" הדגיש את משמעותה של שליחות היסטורית עבור הישות, ובעקבותיו, כיהודי מאמין, אני מוצא עצמי מהרהר בעניין שמירת מצוות שהן בגדר ברית עולם בין בורא עולם ובין העם היהודי.
כשאני מתחבט בשאלת שמירת השבת, נהיר לי כי עליי להחליט: או שאני שומר או שאני לא שומר שבת, ומתוך כך לבצע את המוטל עליי מבחירה חופשית. ואולם, כאדם חילוני שבפועל ממלא אחר מצוות מסוימות באופן יומיומי, אני מוצא את עצמי במרדף תמידי של התחקות אחר סימנים קדומים במגמה להבין יותר בעניין ל"ט מלאכות האסורות בשבת, ובהן איסור על הדלקת אש.
למרות שאיסור זה מתייחס לאופן תפיסתם של החוקים והמצוות כולם כפי שניתנו מקדמת דנא לישראל ובהתאמה לקדמה הטכנולוגית, טבעי הוא שיעלו שאלות בנושא: אילו מבין המצוות כרוכה במלאכה, ואילו מהן נעשות רק מתוך יראה והרגל ואין להן כל אחיזה במציאות כיום, כיוון שאינן מביאות בחשבון את השתנות הגדרת הערך "עבודה" בהתאם למציאות.
כשם שהלחם מהווה את הבסיס הערכי הקדום ביותר לקיומנו, כך ראשית דרכו של אותו אדם מאמין מעמידה אותו אל מול עניין הדלקת האש בשבת.
מרגע גילוי האש ואילך, כל קצב התקדמותו נעשה מהיר לאין שיעור, ולמעשה רגע זה הביא בהיווצרותו לכל שאר ההתפתחויות הטכנולוגיות.
מלכתחילה, אין ספק כי הצתת האש הייתה מעשה שהייתה כרוכה בו עבודה: הדרך שבה הבעירו את השלהבת הראשונה בכל פעם מחדש ולאורך זמן הייתה באמצעות שתי אבנים שהפיקו גיצים ויצרו את הפלא המחולל.[2] .
בנוסף, היה את עניין המזון. לא ניתן לצוד בשר ולשמרו במצב מת לאורך זמן בתנאי שטח, ומובן שלא להשתמש בו למחרת. על פי הנחיות משרד הבריאות אפילו בשר שבושל אסור שישהה בלי קירור יותר משעה אחת מרגע שבושל.[3] הדבר מחייב יציאה אל הצייד בו ביום, ולגבי פעולת הציד עצמה והמטלות הכרוכות בה – אין ספק כי מדובר בעבודה.
לפני יותר ממאה שנה, הביא עמו הפילוסוף פרידריך ניטשה בשורות רבות וחשובות לעולם. הדבר העקרוני שהוא הותיר לעם היהודי בלכתו מסתכם – לא אחת – בבשורתו על "מות האלוהים"[4], (וכמובן הטענה, על-פיה, היהודים הם אלה שהמציאו את המושג "מוסר")[5] לפיה כלל האנושות הרגה את אלוהים. אשמתם של היהודים הייתה טמונה בתיאוריה שטוענת שאפשרנו את לידתה של "הברית החדשה". למותר לציין שמרבית הציבור למעשה לוקה בחוסר הבנה לכוונתו של ניטשה. (אפילו אחותו ניסתה לשבש את כתביו לאחר מותו ולצרפו לשושלת האנטישמית לדורותיה, ללא הצלחה יתרה). אלו האמונים על תורתו של ניטשה, יודעים בוודאות כי למעשה האמת הפוכה לחלוטין.
בכתביו, ניטשה נוטה חסד ליהודים. בימים שקדמו לפרוץ השואה, שבהם האנטישמיות גאתה, הוא כותב "הקשיבו – טרם פגשתי גרמני שיהיה נוטה חיבה ליהודים;"[6] לגבי הפחד הנורא של ממשלת גרמניה, שטענה כי היהודים כמהים להשתלט על גרמניה, הוא טוען: "ברור לחלוטין הוא שהיהודים – אילו רצו – או אם ייאלצו לכך, כפי שרוצים כנראה האנטישמים – י כ ו ל י ם כבר עתה להגיע להשפעה מכרעת, או לשלטון על אירופה פשוטו כמשמעו; אך כמו כן ברור, שאין הם חותרים לכך ואין הם עורכים תכניות כאלה." עוד מוסיף ניטשה ומחזק את דבריו, "לעת עתה מבקשים ורוצים הם יותר, ולעתים אף בטרדנות מה, להיספג באירופה, על ידי אירופה, להיבלע בתוכה, הם צמאים להיקבע במקום כלשהו בבטחה, בהיתר, בכבוד, ולשים קץ לחיי הנוודים, ליהודי הנצח; ומן הראוי להקדיש תשומת-לב וסבר פנים יפות לנטייה וללחץ זה של היהודים (שהוא עצמו כבר מבטא אולי את החלשתו של האינסטינקט היהודי) ולשם כך אולי מן המועיל והפשוט ביותר הוא לגרש מן הארץ את הצרחנים האנטישמים."
בחיפושיי התמידיים אחר הדרך הנכונה עבורי, אני נתקל כל העת באנשים אשר בבינתם ורגישותם החסרים, הורגים שוב ושוב את אלוהים ועדיין תמהים – הלוא הם מאמינים באלוהים – אז איפה טמון כאן ההיגיון? אני שואל, ודומה כי הם אינם מבינים במה דברים אמורים.
וכיצד מתקשרים דברי הפילוסופיה של הריגת האל לסוגיה שבה עסקינן?
בני האדם לקחו לעצמם את הקרדיט על יצירת האש, ובכך טעותם.
איסור הדלקת האש בשבת כרוך במהותה הראשונית של האש והיא: קיומה של האפשרות.
זוהי המהות שאותה אנו נוטים לשכוח חדשות לבקרים; זו התכלית שממנה אנו מצליחים להפיק את מכלול אותם "דברים" הקיימים בעולם, וזו למעשה המלאכה האסורה.
אנחנו לא יוצרים אש, אנחנו רק גילינו שקיימת אפשרות להפיק כזאת. היכולת האלוהית הנשגבה נמצאת בלב לבו של הניצוץ ומאפשרת אותו. גם מבחינה לוגית הדברים ברורים: שתי אבנים אשר מתחככות זו בזו בעוצמה מסוימת יוצרות ניצוץ. האם על כך אנחנו מבקשים הכרה? כאמור, האדם לא המציא את האש, אלא רק גילה את האפשרות להדליקה ומכאן שאיסור הדלקת האש מתייחס באופן ישיר ומוחלט לאותו ניצוץ, שהוא מעשה אלוהי, ועל כן השימוש בניצוץ האלוהי בשבת מנוגד לציווי "שמור את יום השבת לקדשו", ואין לכך כל קשר למידת העבודה הכרוכה במלאכת ההבערה.
[1] Being And Time, 1927, הישות בדרך, מאמרים, 1999
[2] מחולל בכפל משמעות: בהיבט של חילול ובמובן של מאפשר.
[3] מתוך ויקיפדיה: אתר מידרג.
[4] המדע העליז, פרידריך ניטשה, 1882
[5] לגנאלוגיה של המוסר, פרידריך ניטשה 1887
[6] "שם"
אילן מויאל, אמן Ilan Moyal Artist 
כתיבת תגובה