הניצוץ האלוהי

שמירת השבת היא אחת מעשרת הדברות וחשיבותה לאין שיעור. האם איסור הדלקת האש כשלעצמו אכן משמעותי בשבת?

הציווי התנ"כי "נעשה ונשמע" אינו אופציה בקרב הציבור החילוני והסיבה לכך ברורה: בהגיונות ובניסיון החיים שרכשנו עלינו לנהוג משנה זהירות ולפעול רק מתוך האמת שלמדנו. דרכה של תורה משבשת את החילוניות ומכאן נובע גם הסירוב לפעול לפי ציווי זה.  

בהמשך למרטין היידיגר,[1] שבספרו "הוויה וזמן" הדגיש את משמעותה של שליחות היסטורית עבור הישות, ובעקבותיו, כיהודי מאמין, אני מוצא עצמי מהרהר בעניין שמירת מצוות שהן בגדר ברית עולם בין בורא עולם ובין העם היהודי.

כשאני מתחבט בשאלת שמירת השבת, נהיר לי כי עליי להחליט: או שאני שומר או שאני לא שומר שבת, ומתוך כך לבצע את המוטל עליי מבחירה חופשית. ואולם, כאדם חילוני שבפועל ממלא אחר מצוות מסוימות באופן יומיומי, אני מוצא את עצמי במרדף תמידי של התחקות אחר סימנים קדומים במגמה להבין יותר בעניין ל"ט מלאכות האסורות בשבת, ובהן איסור על הדלקת אש. 

למרות שאיסור זה מתייחס לאופן תפיסתם של החוקים והמצוות כולם כפי שניתנו מקדמת דנא לישראל ובהתאמה לקדמה הטכנולוגית, טבעי הוא שיעלו שאלות בנושא: אילו מבין המצוות כרוכה במלאכה, ואילו מהן נעשות רק מתוך יראה והרגל ואין להן כל אחיזה במציאות כיום, כיוון שאינן מביאות בחשבון את השתנות הגדרת הערך "עבודה" בהתאם למציאות. 

כשם שהלחם מהווה את הבסיס הערכי הקדום ביותר לקיומנו, כך ראשית דרכו של אותו אדם מאמין מעמידה אותו אל מול עניין הדלקת האש בשבת. 

מרגע גילוי האש ואילך, כל קצב התקדמותו נעשה מהיר לאין שיעור, ולמעשה רגע זה הביא בהיווצרותו לכל שאר ההתפתחויות הטכנולוגיות.  

מלכתחילה, אין ספק כי הצתת האש הייתה מעשה שהייתה כרוכה בו עבודה: הדרך שבה הבעירו את השלהבת הראשונה בכל פעם מחדש ולאורך זמן הייתה באמצעות שתי אבנים שהפיקו גיצים ויצרו את הפלא המחולל.[2] . 

בנוסף, היה את עניין המזון. לא ניתן לצוד בשר ולשמרו במצב מת לאורך זמן בתנאי שטח, ומובן שלא להשתמש בו למחרת. על פי הנחיות משרד הבריאות אפילו בשר שבושל אסור שישהה בלי קירור יותר משעה אחת מרגע שבושל.[3] הדבר מחייב יציאה אל הצייד בו ביום, ולגבי פעולת הציד עצמה והמטלות הכרוכות בה – אין ספק כי מדובר בעבודה. 

לפני יותר ממאה שנה, הביא עמו הפילוסוף פרידריך ניטשה בשורות רבות וחשובות לעולם. הדבר העקרוני שהוא הותיר לעם היהודי בלכתו מסתכם – לא אחת – בבשורתו על "מות האלוהים"[4], (וכמובן הטענה, על-פיה, היהודים הם אלה שהמציאו את המושג "מוסר")[5] לפיה כלל האנושות הרגה את אלוהים. אשמתם של היהודים הייתה טמונה בתיאוריה שטוענת שאפשרנו את לידתה של "הברית החדשה". למותר לציין שמרבית הציבור למעשה לוקה בחוסר הבנה לכוונתו של ניטשה. (אפילו אחותו ניסתה לשבש את כתביו לאחר מותו ולצרפו לשושלת האנטישמית לדורותיה, ללא הצלחה יתרה). אלו האמונים על תורתו של ניטשה, יודעים בוודאות כי למעשה האמת הפוכה לחלוטין. 

בכתביו, ניטשה נוטה חסד ליהודים. בימים שקדמו לפרוץ השואה, שבהם האנטישמיות גאתה, הוא כותב "הקשיבו – טרם פגשתי גרמני שיהיה נוטה חיבה ליהודים;"[6] לגבי הפחד הנורא של ממשלת גרמניה, שטענה כי היהודים כמהים להשתלט על גרמניה, הוא טוען: "ברור לחלוטין הוא שהיהודים – אילו רצו – או אם ייאלצו לכך, כפי שרוצים כנראה האנטישמים – י כ ו ל י ם כבר עתה להגיע להשפעה מכרעת, או לשלטון על אירופה פשוטו כמשמעו; אך כמו כן ברור, שאין הם חותרים לכך ואין הם עורכים תכניות כאלה." עוד מוסיף ניטשה ומחזק את דבריו, "לעת עתה מבקשים ורוצים הם יותר, ולעתים אף בטרדנות מה, להיספג באירופה, על ידי אירופה, להיבלע בתוכה, הם צמאים להיקבע במקום כלשהו בבטחה, בהיתר, בכבוד, ולשים קץ לחיי הנוודים, ליהודי הנצח; ומן הראוי להקדיש תשומת-לב וסבר פנים יפות לנטייה וללחץ זה של היהודים (שהוא עצמו כבר מבטא אולי את החלשתו של האינסטינקט היהודי) ולשם כך אולי מן המועיל והפשוט ביותר הוא לגרש מן הארץ את הצרחנים האנטישמים."

בחיפושיי התמידיים אחר הדרך הנכונה עבורי, אני נתקל כל העת באנשים אשר בבינתם ורגישותם החסרים, הורגים שוב ושוב את אלוהים ועדיין תמהים – הלוא הם מאמינים באלוהים – אז איפה טמון כאן ההיגיון? אני שואל, ודומה כי הם אינם מבינים במה דברים אמורים.  

וכיצד מתקשרים דברי הפילוסופיה של הריגת האל לסוגיה שבה עסקינן?  

בני האדם לקחו לעצמם את הקרדיט על יצירת האש, ובכך טעותם. 

איסור הדלקת האש בשבת כרוך במהותה הראשונית של האש והיא: קיומה של האפשרות.  

זוהי המהות שאותה אנו נוטים לשכוח חדשות לבקרים; זו התכלית שממנה אנו מצליחים להפיק את מכלול אותם "דברים" הקיימים בעולם, וזו למעשה המלאכה האסורה.  

אנחנו לא יוצרים אש, אנחנו רק גילינו שקיימת אפשרות להפיק כזאת. היכולת האלוהית הנשגבה נמצאת בלב לבו של הניצוץ ומאפשרת אותו. גם מבחינה לוגית הדברים ברורים: שתי אבנים אשר מתחככות זו בזו בעוצמה מסוימת יוצרות ניצוץ. האם על כך אנחנו מבקשים הכרה? כאמור, האדם לא המציא את האש, אלא רק גילה את האפשרות להדליקה ומכאן שאיסור הדלקת האש מתייחס באופן ישיר ומוחלט לאותו ניצוץ, שהוא מעשה אלוהי, ועל כן השימוש בניצוץ האלוהי בשבת מנוגד לציווי "שמור את יום השבת לקדשו", ואין לכך כל קשר למידת העבודה הכרוכה במלאכת ההבערה. 

---

[1] Being And Time, 1927, הישות בדרך, מאמרים, 1999

[2] מחולל בכפל משמעות: בהיבט של חילול ובמובן של מאפשר.

[3] מתוך ויקיפדיה: אתר מידרג.

[4] המדע העליז, פרידריך ניטשה, 1882

[5] לגנאלוגיה של המוסר, פרידריך ניטשה 1887

[6] "שם"