התנהגות בכביש

תאונות הדרכים הנה מגפה אשר המדינה נלחמת בה מזה שנים רבות, ובכל זאת התוצאות שמניבים מסעות ההסברה המלווים את התלמידים בבתי הספר החל מכיתה א' ואף בגני הילדים, רחוקות מלהיות משביעות רצון ולצערם של כל הנוגעים בדבר, מספר תאונות הדרכים אותן היה ניתן למנוע הנו גבוה לאין שיעור.

בתחילה אפתח ואומר כי לדעתי, הלימוד הבסיסי של תלמידי מדינת ישראל לוקה בחסר משמעותי אשר הופך את למידתם לדלה במובן של הבנת הדברים ברבדים משמעותיים יותר למשך חייהם, בעיקר של תלמידי החטיבה והתיכון. חוסר הידע אשר נמצא באמתחתם בנוגע למהות הנהיגה בכלי רכב עם סיום לימודיהם ויציאתם לדרכם העצמאית, מתבטא באי-יכולת התבוננות פנימית בהיבטים של פילוסופיה בסיסית אשר נמצאת מעבר לפני השטח ולמעשה מהווה את ההבנה העילאית. למצער, בשל בורות עבור מרבית בני האדם הפילוסופיה תישאר בגדר הבלתי מושג והמסובך להבנה.

לדוגמא: הרצון לעצמה[א], אשר ניטשה הגדירו כחלק בלתי נפרד ממהות האדם ואשר מהווה למעשה את תכלית מעשינו בחיים. אותו רצון לעצמה ככלי מחולל מניע למעשה את גלגלי התשוקה במעשינו ועל כן חובה עלינו ללמוד מעט דעת. במידה ואדם לא יהיה מודע לכוח המניע אותו, מעשיו יהיו מלווים בתוצאות אשר אינן לוקחות אחריות ואף אינן מבינות את מהות העניין.

בהקשר של תאונות דרכים, אי הוודאות האופפת את הנושא הניעה אותי לכתוב מאמר זה מחדש ובמטרה ברורה שיזכה להתייחסות ראויה.

חובת הנהגים לנהוג בזהירות בדרך, בפרט אל מול הולכי הרגל, אינה אופציונאלית, אלא מצב נתון. בין אם כחוק, ובין אם בשל העובדה שהנהג נמצא במקום של כוח, הגנה ושליטה ביחס להולך הרגל ולמרות זאת, נהגים רבים בוחרים שלא לעצור במעבר חצייה, מדוע זה כך?

המניעים להחלטה לעצור להולך הרגל במעבר החצייה קשורים במקרים רבים לסוג הולך הרגל: בין אם הוא בא בימים, חייל, בעלי-מום, או להבדיל, אם מדובר בחבורת צעירים פורקי עול, שייתכן שלהם יחליט הנהג שלא לעצור.

גם אופיו של ומצב רוחו של הנהג יכתיבו את החלטותיו האם לעצור על קו מעבר החצייה. לפנינו נגלית תמונה עגומה של מערכת החלטות שרירותית של סיבות ותוצאות המחייבת, הלכה למעשה, למידה. מעבר החצייה הוא בעצם מצב ראשוני ויחיד במינו המחייב סוג של תקשורת בין הנוהג בכלי הרכב לבין הולך הרגל, והיא אינה נובעת בשום דרך מבחירה אישית של איש מבין השותפים.

הדיון על אודות מעברי חצייה הוא דוגמה אחת מיני רבות לשורה של החלטות מורכבות הניצבות בפני הנהג, ובעצם מהווה אמצעי למידה חשוב לא פחות מחוקים ותמרורים המתרחש במצבי נהיגה מגוונים: מנגנון הכוח והשליטה המאפיין את האדם באשר הוא, ואופן פעולתו בזמן אמת כשהוא השולט במכונה כלשהי הנתונה תחת ידיו. נוסף על כך קיים גם הפחד הראשוני של האדם עצמו לחייו שלו ולחייהם של אלו הנמצאים עמו בכלי הרכב. 

לדידי, על משרד החינוך ועל הרשויות האמונות על הנושא טמונה האחריות הכבדה ללמד לא רק הפנמת חוקי התנועה והלימוד המעשי של הנהיגה לצעירים:

הרובד המהותי החסר הוא קיום הליך לימוד משמעותי בעניין השפעתה הלא מודעת של הנהיגה על מחשבותינו.

כוונתי ללימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה בסיסיים בעניין ההתנהגות האנושית, בדגש על נהיגה בהקשר של מערכת היחסים הנוצרת בין הנהג לרכב במצבי נהיגה הנתונים להשפעות שונות. על מערכת החינוך למסד תכנית לימודים חובה בבתי הספר התיכוניים שתמחיש ללומדי הנהיגה הצעירים ותפנים בתודעתם ובמודעותם שכאשר הם נוהגים בכלי רכב הם נתונים למספר השפעות:

• אספקט גדולתו של האדם, היצור הנאור והיחיד הקיים על פני כדור הארץ, מלווה אותנו מרגע בואנו לעולם ועד לפרידתנו ממנו. המודעות הזאת מגדילה את מידת החשיבות העצמית היתרה המאפיינת אותנו בדבר יכולותינו המופלאות לטוב, ואף לרע. הנהג היושב ונוהג בכלי הרכב מודע לזה שהחפץ הממונע הזה, שרק הולך ומשתכלל עם השנים, הוא אחד מהכלים המתוחכמים שהמצאנו ועצם הנהיגה מעניקה לו את הגושפנקה לנהוג בו בכל פעם ומחדש בתחושת עליונות.
• מנגנון הכוח המניע אותנו הוא תנאי תרבותי ואישי כאחד כמחולל של פעולותינו.    אנו ערים ומכירים את התופעה שלפיה קיים סוג של קשר תרבותי וחברתי בין כלי רכב של אישים חשובים לבין האדם היושב בתוכו, כך שכלי הרכב הופך להיות חלק בלתי נפרד מהדמות, מכוח השפעתו החברתית. בדומה לזה, אופן הנהיגה תואם ככפפה ליד לאופיו הכללי של הנוהג בו. במצב של נהיגה, הנהג נתון תחת השפעות תמידיות שמרביתן אינן נתונות להחלטתו: כלי רכב נוספים והלך-רוח הנוהגים בהם, תמרורים, בעלי חיים, שיבושים בדרך וכיוצא בזה,  וכמובן – הולכי רגל. מכאן שיכולת המנהיגות שלנו באה לביטוי אינטואיטיבי בעת הנהיגה בכלי הרכב שתחת ידנו.
• שילוב בין הרצון לבין עוצמה מול העוצמה הקיימת ממילא בזמן הנהיגה בכלי רכב מוכיחה שלא די לנוהג לרכוש ידע תיאורטי ומעשי במכלול חוקים המתבטא ב"עשה ואל עשה", אלא חובה עליו לעבור מבחן של ידע בסיסי פילוסופי ופסיכולוגי התנהגותי, כאמור, כך לכשינהג ברכב ידע שבאותו הרגע הוא נמצא תחת השפעה כוחנית שאינה טבעית, ומכאן שעליו לנהוג במשנה ענווה ודעת.
• לא משנה כמה נמהר כנהגים ברכב, תמיד נגיע מהר יותר מהולכי רגל, מה גם שבכל תנאי מזג אוויר: בין אם שרב או גשום, הנהג ברכב מוגן והולך הרגל חשוף.

זכרו וחרטו על לוח לבכם: בני ובנות האדם לא נולדו לעולם ראשוני שבו התודעה יודעת כיצד להתמודד עם עוצמה כה משמעותית כמו שליטה בכלי רכב חזק ומהיר מבלי לסגל לעצמנו תחושת עליונות בלתי נמנעת ובלתי נשלטת במצב של חוסר מודעות.

[א] פרידריך, ניטשה., הרצון לעוצמה, 1900. הרצון לעוצמה נמצא בבסיס הפילוסופיה של ניטשה.