תאונות הדרכים הנה מגפה אשר המדינה נלחמת בה מזה שנים רבות, ובכל זאת התוצאות שמניבים מסעות ההסברה המלווים את התלמידים בבתי הספר החל מכיתה א' ואף בגני הילדים, רחוקות מלהיות משביעות רצון ולצערם של כל הנוגעים בדבר, מספר תאונות הדרכים אותן היה ניתן למנוע הנו גבוה לאין שיעור.
בתחילה אפתח ואומר כי לדעתי, הלימוד הבסיסי של תלמידי מדינת ישראל לוקה בחסר משמעותי אשר הופך את למידתם לדלה במובן של הבנת הדברים ברבדים משמעותיים יותר למשך חייהם, בעיקר של תלמידי החטיבה והתיכון. חוסר הידע אשר נמצא באמתחתם בנוגע למהות הנהיגה בכלי רכב עם סיום לימודיהם ויציאתם לדרכם העצמאית, מתבטא באי-יכולת התבוננות פנימית בהיבטים של פילוסופיה בסיסית אשר נמצאת מעבר לפני השטח ולמעשה מהווה את ההבנה העילאית. למצער, בשל בורות עבור מרבית בני האדם הפילוסופיה תישאר בגדר הבלתי מושג והמסובך להבנה.
לדוגמא: הרצון לעצמה[א], אשר ניטשה הגדירו כחלק בלתי נפרד ממהות האדם ואשר מהווה למעשה את תכלית מעשינו בחיים. אותו רצון לעצמה ככלי מחולל מניע למעשה את גלגלי התשוקה במעשינו ועל כן חובה עלינו ללמוד מעט דעת. במידה ואדם לא יהיה מודע לכוח המניע אותו, מעשיו יהיו מלווים בתוצאות אשר אינן לוקחות אחריות ואף אינן מבינות את מהות העניין.
בהקשר של תאונות דרכים, אי הוודאות האופפת את הנושא הניעה אותי לכתוב מאמר זה מחדש ובמטרה ברורה שיזכה להתייחסות ראויה.
חובת הנהגים לנהוג בזהירות בדרך, בפרט אל מול הולכי הרגל, אינה אופציונאלית, אלא מצב נתון. בין אם כחוק, ובין אם בשל העובדה שהנהג נמצא במקום של כוח, הגנה ושליטה ביחס להולך הרגל ולמרות זאת, נהגים רבים בוחרים שלא לעצור במעבר חצייה, מדוע זה כך?
המניעים להחלטה לעצור להולך הרגל במעבר החצייה קשורים במקרים רבים לסוג הולך הרגל: בין אם הוא בא בימים, חייל, בעלי-מום, או להבדיל, אם מדובר בחבורת צעירים פורקי עול, שייתכן שלהם יחליט הנהג שלא לעצור.
גם אופיו של ומצב רוחו של הנהג יכתיבו את החלטותיו האם לעצור על קו מעבר החצייה. לפנינו נגלית תמונה עגומה של מערכת החלטות שרירותית של סיבות ותוצאות המחייבת, הלכה למעשה, למידה. מעבר החצייה הוא בעצם מצב ראשוני ויחיד במינו המחייב סוג של תקשורת בין הנוהג בכלי הרכב לבין הולך הרגל, והיא אינה נובעת בשום דרך מבחירה אישית של איש מבין השותפים.
הדיון על אודות מעברי חצייה הוא דוגמה אחת מיני רבות לשורה של החלטות מורכבות הניצבות בפני הנהג, ובעצם מהווה אמצעי למידה חשוב לא פחות מחוקים ותמרורים המתרחש במצבי נהיגה מגוונים: מנגנון הכוח והשליטה המאפיין את האדם באשר הוא, ואופן פעולתו בזמן אמת כשהוא השולט במכונה כלשהי הנתונה תחת ידיו. נוסף על כך קיים גם הפחד הראשוני של האדם עצמו לחייו שלו ולחייהם של אלו הנמצאים עמו בכלי הרכב.
לדידי, על משרד החינוך ועל הרשויות האמונות על הנושא טמונה האחריות הכבדה ללמד לא רק הפנמת חוקי התנועה והלימוד המעשי של הנהיגה לצעירים:
הרובד המהותי החסר הוא קיום הליך לימוד משמעותי בעניין השפעתה הלא מודעת של הנהיגה על מחשבותינו.
כוונתי ללימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה בסיסיים בעניין ההתנהגות האנושית, בדגש על נהיגה בהקשר של מערכת היחסים הנוצרת בין הנהג לרכב במצבי נהיגה הנתונים להשפעות שונות. על מערכת החינוך למסד תכנית לימודים חובה בבתי הספר התיכוניים שתמחיש ללומדי הנהיגה הצעירים ותפנים בתודעתם ובמודעותם שכאשר הם נוהגים בכלי רכב הם נתונים למספר השפעות:
- אספקט גדולתו של האדם, היצור הנאור והיחיד הקיים על פני כדור הארץ, מלווה אותנו מרגע בואנו לעולם ועד לפרידתנו ממנו. המודעות הזאת מגדילה את מידת החשיבות העצמית היתרה המאפיינת אותנו בדבר יכולותינו המופלאות לטוב, ואף לרע. הנהג היושב ונוהג בכלי הרכב מודע לזה שהחפץ הממונע הזה, שרק הולך ומשתכלל עם השנים, הוא אחד מהכלים המתוחכמים שהמצאנו ועצם הנהיגה מעניקה לו את הגושפנקה לנהוג בו בכל פעם ומחדש בתחושת עליונות.
- מנגנון הכוח המניע אותנו הוא תנאי תרבותי ואישי כאחד כמחולל של פעולותינו. אנו ערים ומכירים את התופעה שלפיה קיים סוג של קשר תרבותי וחברתי בין כלי רכב של אישים חשובים לבין האדם היושב בתוכו, כך שכלי הרכב הופך להיות חלק בלתי נפרד מהדמות, מכוח השפעתו החברתית. בדומה לזה, אופן הנהיגה תואם ככפפה ליד לאופיו הכללי של הנוהג בו. במצב של נהיגה, הנהג נתון תחת השפעות תמידיות שמרביתן אינן נתונות להחלטתו: כלי רכב נוספים והלך-רוח הנוהגים בהם, תמרורים, בעלי חיים, שיבושים בדרך וכיוצא בזה, וכמובן – הולכי רגל. מכאן שיכולת המנהיגות שלנו באה לביטוי אינטואיטיבי בעת הנהיגה בכלי הרכב שתחת ידנו.
- שילוב בין הרצון לבין עוצמה מול העוצמה הקיימת ממילא בזמן הנהיגה בכלי רכב מוכיחה שלא די לנוהג לרכוש ידע תיאורטי ומעשי במכלול חוקים המתבטא ב"עשה ואל עשה", אלא חובה עליו לעבור מבחן של ידע בסיסי פילוסופי ופסיכולוגי התנהגותי, כאמור, כך לכשינהג ברכב ידע שבאותו הרגע הוא נמצא תחת השפעה כוחנית שאינה טבעית, ומכאן שעליו לנהוג במשנה ענווה ודעת.
- לא משנה כמה נמהר כנהגים ברכב, תמיד נגיע מהר יותר מהולכי רגל, מה גם שבכל תנאי מזג אוויר: בין אם שרב או גשום, הנהג ברכב מוגן והולך הרגל חשוף.
זכרו וחרטו על לוח לבכם: בני ובנות האדם לא נולדו לעולם ראשוני שבו התודעה יודעת כיצד להתמודד עם עוצמה כה משמעותית כמו שליטה בכלי רכב חזק ומהיר מבלי לסגל לעצמנו תחושת עליונות בלתי נמנעת ובלתי נשלטת במצב של חוסר מודעות.
[א] פרידריך, ניטשה., הרצון לעוצמה, 1900. הרצון לעוצמה נמצא בבסיס הפילוסופיה של ניטשה.
Road Behavior / Ilan Moyal
The phenomenon of road accidents is a global plague that claims victims daily. While infrastructure is continuously upgraded, cars become safer, and enforcement technologies advance, the statistical graph of casualties refuses to deline significantly. The missing link in this struggle is not found in the mechanics of the vehicle or the quality of the asphalt, but within the human psyche. True change will only come through a profound educational process regarding the subconscious impact of driving on the human mind, and how a vehicle conforms like a glove to the general character of its driver.
The Illusion of Power and the "Will to Power"
When an individual steps into a vehicle and takes the wheel, an immediate—yet often unconscious—psychological transformation occurs. Friedrich Nietzsche’s philosophical concept of the "Will to Power" manifests here in its most primal, mechanical form. A person driving a car is suddenly granted immense physical power. At the push of a pedal, they can command a machine weighing tons to accelerate to life-threatening speeds.
Human beings were not born with the innate consciousness to wield such immense power without developing a sense of superiority. The enclosed capsule of the car isolates the driver from their surroundings, creating an artificial sense of detachment and invincibility. This combination of intense power and a lack of psychological awareness breeds arrogance, impatience, and aggressive driving. Drivers often forget that they do not possess this power inherently; it is merely granted to them by the machine. Therefore, technical training or memorizing "do's and don'ts" is insufficient. A driver must undergo a cognitive, behavioral, and philosophical evaluation to recognize this unnatural urge for dominance and choose to drive with profound humility and awareness.
The Pedestrian Crossing: A Microcosm of Human Communication
The pedestrian crossing represents a primal, unique situation on the road—one that necessitates an involuntary form of communication between strangers. It is a space where the asymmetry of power is absolute: the driver is shielded inside a climate-controlled metal cage, while the pedestrian is entirely exposed to the elements and physical vulnerability.
Ideally, a driver should stop for a pedestrian out of moral obligation and a shared social contract. However, reality reveals a flawed decision-making process. Drivers often decide whether to grant the right-of-way based on arbitrary and subjective criteria: the pedestrian's appearance, gender, age, or even the driver's own mood at that exact moment. This transforms a fundamental safety right into an act of patronizing benevolence.
When a driver fails to yield, they are exercising a toxic manifestation of their "Will to Power," prioritizing their continuous momentum over a human life. The bridge between the protected driver and the vulnerable pedestrian cannot remain purely physical; it must be a conscious, empathetic connection. To correct this, we must shift the driver’s perspective so that stopping at a crosswalk is not viewed as a loss of power or a forced delay, but as an active, conscious embrace of moral responsibility.
אילן מויאל, אמן Ilan Moyal Artist 
כתיבת תגובה