הַמְתָּנָה הִיא לִפְעָמִים הַמַּתָּנָה

יש משפטים שנשמעים תחילה כטאוטולוגיה. חזרה על אותו הדבר. כשל לשוני.

אך לעתים, דווקא החזרה היא המקום שבו מתגלה הסדק.

“ההמתנה היא לפעמים המתנה” איננו פתגם מנחם, ואיננו אמירה סבלנית. זהו משפט חשוד. הוא מסרב להציע הבטחה. אין בו יעד, אין בו טלוס. הוא אינו אומר למה מחכים, ואף לא למה כדאי. הוא קובע דבר אחד בלבד: יש מצבים שבהם ההמתנה אינה אמצעי – אלא מצב קיומי שלם.

בעולם הפועל מתוך דחיפות מתמדת  – עולם של תגובה, של פיד, של זמן אמת – ההמתנה נתפסת ככשל. כעיכוב. כסטייה מן היעילות.

אך המציאות העכשווית מלמדת אחרת: יש רגעים שבהם כל פעולה מיידית היא אלימות, וכל הכרעה היא סגירה מוקדמת של אפשרות.

המשפט הזה תובע מאיתנו להכיר בכך.

בין פסיביות להתכווננות, המתנה אינה בהכרח חוסר־עשייה.

היא יכולה להיות פעולה ללא תוצאה מיידית, או ליתר דיוק – פעולה שאינה ממהרת להצדיק את עצמה.

אצל היידגר, ההמתנה קשורה ל־Gelassenheit – ההנחה, ההרפיה מן האחיזה, האפשרות “לתת לדברים להיות”.

אצל דלז, הזמן אינו קו אלא שדה של היעשות; יש רגעים שבהם דבר־מה חייב להתעכב כדי שיוכל להיעשות אחרת.

במובן זה, ההמתנה אינה ויתור על משמעות – אלא סירוב למשמעות כפויה.

ההמתנה כעמדה אתית בעולם של אסונות מתווכים, של זוועות בזמן אמת, של דרישה תמידית לעמדה, לצילום, להצהרה – ההמתנה הופכת לאקט אתי.

לא כל דבר דורש תגובה מיידית. לא כל סבל ניתן לייצוג מיידי.

לא כל דימוי צריך להיסגר לכדי מסר.

ההמתנה מאפשרת מרווח: בין אירוע לדימוי, בין דימוי למשמעות, בין משמעות לשיפוט.

זהו מרווח שממנו יכולה לצמוח אחריות.

ההמתנה כמרחב פוליטי

באופן פרדוקסלי, ההמתנה היא גם פעולה פוליטית.

היא מתנגדת ללוגיקה של שליטה, של תזמון, של ניהול תודעה.

כאשר המערכת דורשת מהירות – ההשהיה מערערת אותה.

כאשר נדרש “עכשיו” – ההמתנה משיבה את הזמן לגוף, למחשבה, לפצע.

זהו זמן שאינו ניתן למדידה.

זמן שאינו ניתן לאופטימיזציה.

זמן שאינו מבקש להיסגר.

מדוע המשפט הזה חשוב עכשיו

“ההמתנה היא לעתים המתנה” אינו מציע תקווה קלה, אך הוא גם אינו ציני.

הוא מבקש מאיתנו להכיר בכך שיש מצבים שבהם עצם ההישארות – ללא פתרון, ללא סיום, ללא נרטיב – היא העמדה האנושית המדויקת ביותר.

בעידן שבו כל דבר חייב “להתקדם”, המשפט הזה מחזיר ערך למה שאינו מתקדם כלל – אלא שוהה.

והשהייה, לעתים, היא התנאי היחיד למחשבה.

הפניות וביבליוגרפיה

Heidegger, Martin. Gelassenheit (Discourse on Thinking).

Heidegger, Martin. Being and Time.

Deleuze, Gilles. Difference and Repetition.

Deleuze, Gilles & Guattari, Félix. What Is Philosophy?

Barthes, Roland. Camera Lucida — על זמן, דימוי והשהיה.

Agamben, Giorgio. The Time That Remains — על זמן שאינו היסטורי ואינו פונקציונלי.